יום רביעי, 20 באוקטובר 2010

גזירת "צדיקאוו" על בית טשרנוביל

גזירת "צדיקאוו"
גזירת מלכות רוסיה הרשעה על צדיקי גזע הקודש טשערנאביל
לרגל י"א חשון, יום ההילולא של אבי שושלת הקודש טשערנאביל הרה"ק רבי מנחם נחום מטשערנאביל זי"ע, בעל ה"מאור עיניים"
ולרגל י"ז חשון, יום ההילולא של הרה"ק רבי משולם זוסיא מטשערנאביל זי"ע
מאת: אברהם יעקב זילברשלג


שמונה ארזים אדירים נטע בישראל המגיד הקדוש מטשערנאביל הרה"ק רבי מרדכי מטשערנאביל זי"ע, שהאירו את העולם כולו בקדושתם ובצדקותם. שמונה חצרות מפוארות נתמשכו מאותם צדיקי עליון שהמשיכו את הדרך העילאית שהחל בה הרה"ק ה"מאור עיניים" והמשיך בה אביהם המגיד הק' מטשערנאביל.
שמונת בני המגיד מטשערנאביל היו, לפי סדר תולדתם: הרה"ק רבי אהרן מטשערנאביל, הרה"ק רבי משה מקוריסטשוב, הרה"ק רבי יעקב ישראל מטשערקאס, הרה"ק רבי מנחם נחום ממאקרוב, הרה"ק רבי אברהם המגיד מטריסק, הרה"ק רבי דוד מטאלנא, הרה"ק רבי יצחק מסקווירא, והרה"ק רבי יוחנן מרחמסטריבקה. לשמעם חרדה הארץ ומחצרותיהם וטירותם יצאו למרחקים להשפיע תורה, קדושה וחסידות. השפעתם הוכרה הרחק מתחום מושבם ובפרט כאשר היו יוצאים מדי פעם בפעם ממקומם אל ערי השדה, להרבות פעלים וחילים לקדושה. אלפים ורבבות סרו למשמעתם וחרדו לכל מוצא פיהם.
אך למותר לציין כי הדבר היה לצנינים בעיני מלכות הרשעה הרוסית אשר השתדלה מאז ומתמיד להצר את רגלי היהודים ולהציק חדשות לבקרים בגזירות מגזירות שונות. את השנאה הכבושה הקדומה הזו ניצלו היטב המשכילים שאכלו קורצא אצל השלטונות והלשינו על הצדיקים שמטרתם לחתור תחת אושיות השלטון הרוסי, בכך שהם משמשים אצל חסידיהם כמלכים בזעיר אנפין והם מהוים סכנה מוחשית ליציבות שלטונו של הצאר הרוסי.
בעצם ההתנכלות לא היה כל חידוש. מאז ומתמיד היתה מלכות הרשעה לצר ולמצוק ליהודי המדינה, והגדילה לעשות רוסיה הצארית שהמיטה על ראש אחינו בני ישראל מאות גזירות קשות, ובמיוחד התנכלה באופן שיטתי למנהיגי העם. כך ספגו את מנת המרורים גם הרה"ק המאור עיניים זי"ע ובנו המגיד הק' מטשרנוביל, שאף הם סבלו עד תום את סאת הצרות וההלשנות.
שלושים שנות גזירה
הגזירה עצמה ניחתה על ראש צדיקי בית טשערנאביל האמורים לעיל בשנת תר"כ. מני אז, ובמשך שלושים שנה, עד שנת תר"ן בערך, עמדה הגזירה במלוא תוקפה והעיבה במעט על התפתחות החצרות מגזע הקודש דטשערנאביל, עד אשר פגה וחלפה כעשן.
עיקר הגזירה על הצדיקים הללו היתה מכיון שהשפעתם העצומה על רבבות חסידיהם באה לידי ביטוי בעיקר במסעותיהם על פני גלילות רוסיה ואוקראינה, ואז גם המון חסידיהם מרעיפים על ראשם ממון רב ופדיון נפש, ואי לכך נגזר על הצדיקים לבל יסעו ממקומם על פני הארץ, ולבל יתראו יחדיו שמונת האחים הקדושים זה עם זה בהמון חוגג כדרכם, גם בעיתות שמחה, אלא באישור מיוחד מטעם הממשלה. הגזירה, "גזירת צדיקאוו", קבעה כי חייבת להיות ביקורת מתמדת מטעם נציגי השלטון על כל ארחם ושיגם של הצדיקים הללו מגזע הקודש טברסקי, והמפקד-המושל העליון של מחוז קיוב, ה"גוברנטור", כותב במכתב: "בעצם היינו צריכים לשלוח את כל הצדיקים מכל המחוז בכדי להמעיט את השפעתם על ההמונים, אך עצה זו לא מועילה, כפי שכבר הוכח בפרשת הצדיק פרידמאן מרוז'ין, שמעת אשר הוכרח לעזוב את הארץ גדלה השפעתו הרבה יותר"...
השמים והארץ יעידו בי שאני צדיק...
מסופר כי כשנגזרה הגזירה, שלחו אל בכור האחים הרה"ק רבי אהרן מטשערנאביל שר מיוחד שיחקור אותו על מעשיו, ויחד עימו הגיע מליץ ומתורגמן ואחד מפקידי העיר רמי המעלה. השר שאל את הרבי האמנם הוא כפי שמכונה "צדיקאוו", והרה"ק ענהו מיד, הן, אני צדיקאוו. בשמוע זאת השר, ציוה מיד להחתים שני עדים שהיו נוכחים בחדר על פרוטוקול המעיד כי הרבי בעצמו העיד והודה כי הוא אמנם "צדיקאוו"... אך הרה"ק נענה ואמר: "וכי אני צריך עדים שיעידו שאני צדיק, הן השמים והארץ יעידו בי שאני צדיק"! וכמובן שהמתורגמן מיהר לתרגם את הדברים החריפים לפני השר החוקר. בהמשך החקירה שאלו השר מה פשר המון הפתקאות המונחות על שולחנו, והרבי השיב כי אלו הם פתקי בקשה מחסידיו המבקשים ממנו להתפלל עבורם. מיד ציוה השר לצרור את כל ה"קויטלאך" והפתקאות במטפחת. השר גם הבחין כי בסידורו של הרה"ק מוזכרים שמות רבים בכתב יד, ושאלו לפשר הענין, והרבי השיב כי גם אלו הם שמות אנשים ובקשותיהם השונות. ביקש השר לקחת עימו גם את הסידור כמוצג חקירה, אך כשביקש לצאת מהחדר נענה הרה"ק וצעק: "וכי גם את הסידור לקח? במה איפוא אתפלל?" ניגש אליו הרבי וחטף בכח את הסידור מידו, ואותו שר נפלה עליו אימתה ופחד וביקש ממלוויו להוליכו מהר החוצה ברוב חרדתו כי לא ידע מה אירע עימו. אחר כך סיפר כי כמעט פרחה נפשו מקרבו מרוב פחד, וכי מעולם לא ראה איש מפחיד ומאויים כהרה"ק.
כאמור, הגזירה הורגשה מאד בהגיע עת דודים, כשנישאו בני ונכדי הצדיקים הק', וכידוע השתדכו הני צדיקים פעמים רבות זה בזה, וכל אימת שהיו צריכים לצאת ממקומם הוכרחו לקבל אישור הממשלה שהערימה עליהם קשיים רבים מספור. כך גם כל אימת שביקשו לעלות על ציון אביהם המגיד הק' מטשערנאביל שנטמן בכפר אנטיווקא, לא בנקל עלתה להם להגיע למחוז חפצם, שכן כל פעם שאחד מן הצדיקים יצא ממקומו נתקבצו ובאו מאות ואלפים להקביל את פניהם בחרדת קודש ובכבוד מלכים, והדבר היה לצנינים בעיני השלטון.
החתונה הגדולה במאקארוב
אחת החתונות המפורסמות עליה נשתמרו תיאורים מרתקים הקשורים לנושא מאמרנו, היא חתונת הרה"ק רבי ברוך מאיר מאזארניץ זי"ע, בן הרה"ק רבי מנחם נחום זי"ע בן הרה"ק רבי אהרן מטשערנאביל זי"ע, שהתקיימה במאקרוב בחודש מנחם-אב תרכ"ה, ובה נשא הרבי מאזארניץ את בת דודו, הרבנית בשמה חיה ע"ה, בת הרה"ק רבי יעקב יצחק ממאקרוב זי"ע.
לימים סיפר הרה"ק מאזארניץ, ה"חתן" בחתונה זו, כי לפני חתונתו נסע זקינו הרה"ק מטשערנאביל להשתטח על ציון הק' של אביו הרה"ק המגיד מטשערנאביל באנטיווקא, וככשמעו האחים הקדושים, הרה"ק רבי אברהם המגיד מטריסק, הרה"ק רבי דוד מטאלנא, הרה"ק רבי יצחק מסקווירא, והרה"ק רבי יוחנן מרחמסטריבקה, כי אחיהם הבכור נמצא באנטיווקא על קבר אביהם, מיהרו כל אחד ויצאו ממקומם כדי לצאת לקראתו ולקבל את פני קדשו. הגיעו כולם על אם הדרך והתאספו אל פונדק אחד המוני יהודים וחסידים עם האחים הקדושים, שכן כל אחד היה עז חפצו לראות בנועם ה' ולחזות בהני קדושים וצדיקים הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, שזה מכבר נמנע מהם להיפגש יחדיו. כשהגיעו כל האחים למקום שבו שהה הצדיק מטשערנאביל, התקשו לפלס להם דרך אליו שכן ההמונים גדשו את כל הדרכים והמבואות, ומשך שעה ארוכה נמנע מהם להגיע לפניו. לבסוף, כשהצליחו סוף סוף להגיע ולהתראות עימו בשמחה רבה ובהתרגשות שלא תתואר, שאלוהו האחים האם גם בעולם האמת יהיה כל כך קשה להם להגיע לפניו ולהתראות עימו, ורבי אהרן השיב להם במתק לשונו: "בעולם האמת נהיה כולנו בני איש אחד יחדיו בהיכלו של אבינו הקדוש"!
נכנסו ופסעו כל האחים הקדושים אל הבית, והמון העם שנאסף במקום צבא על כל המבואות וקול שירה אדירה נשמע בחלל "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", כשההתרגשות בוקעת רקיעים והשמחה פורצת גבולות. הרה"ק מטשערנאביל בכור האחים, ניגש אל החלון לפני המוני החסידים ונענה לפניהם בנועם אמריו: "הנה מה טוב ומה נעים הוא, שבת אחים, כאשר יושבים אחים יחדיו, מה גם אחים קדושים כאלו, או אז גם יחד, גם יחידו של עולם נמצא יחד איתם"...
בספר ילקוט שמואל מביא עדות דמטו משמו של הרה"ק רבי יצחק מסקווירא שסיפר, כי הגיע למאקרוב להשתתף בחתונה אחרי שהגיע לשם אחיו הבכור הרבי מטשערנאביל, והגיע רבי אהרן לבקר אצלו באכסנייתו אף כי היה רבי יצחק צעיר לימים הרבה מאחיו הבכור. עם היפגשם נסובה השיחה באופן טבעי על הגזירה, ורבי אהרן שאל את אחיו הצעיר רבי יצחק: "מה רוצים הרשעים מאתנו, האם הם מתקנאים בנו משום שחושבים הם אותנו לצדיקים, הרי אנו יודעים את האמת כי הננו עפר ואפר ("אז מיר זענען גארניט")? העיד אח"כ הרבי מסקווירא, כי כשאמר כך אחיו הגדול, "הרגשתי בעצמי שאמנם אין הוא מחשיב את עצמו למאומה, ונתן לי השי"ת תשובה בפי ואמרתי לאחי הק' שהנה הלא ביבנה תיקנו את ברכת "ולמלשינים" לאחר שאנשי כנסת הגדולה תיקנו כבר את כל הי"ח ברכות, ולכאורה היה עליהם לתקן ברכת ולמלשינים בסוף כל הי"ח ברכות, ומה ראו לקבוע ברכה זו קודם ברכת "על הצדיקים"? אלא שראו כבר אנשי יבנה ברוח קדשם כי בכל דור ודור יהיו מלשינים על הצדיקים ולכן קבעו את הברכה במקום זה... וראיתי שנתקבלו דברי על דעת אחי הקדוש".
מכתבי הגוברנטור מקיוב אודות הגזירה
בקובץ "בעלוץ צדיקים" שיו"ל ע"י חסידי סקווירא (עמוד נו), מובא מקבץ מעניין של מסמכים שתורגמו מרוסית, מתכריך מסמכים בנוגע לגזירת צדיקאוו שנמצאים בארכיון הממשלתי בקיוב. תחילה, מכתב מאת מושל קיוב ה"גוברנטור", אל המושל הכללי ה"גנרל-גובנרטור" האחראי על כל מחוזות קיוב פודוליה וואהלין, מתאריך 6 באוגוסט 1865 (כ"ט תמוז תרכ"ה):
..."הצדיקים [רבי] יצחק ו[רבי] אהרן טווערסקי פנו אלי בבקשה. הראשון [הרה"ק מסקווירא] לקבל רשיון ליסע לאיגנאטאווקא להשתטח על ציון אביו [הרה"ק המגיד מטשערנאביל] על משך חמישה ימים. והשני [הרה"ק מטשערנאביל] ליסע למאקארוב דרך איגנאטאווקא לרגל חתונת נכדו [רבי] ברוך מאיר שתתקיים, כפי הנודע לנו, בעיר מאקארוב ביום 10 באוגוסט. וחוץ מזה הוא מבקש רשיון לבנו [רבי] זוסיא ליסע לקיוב להתרפאות ממחלת עיניו על משך חודש אחד.
בהציגי את בקשותיהם של צדיקי טווערסקי לעיני רום כבודו הנני מתכבד להודיעו, מצידי הסכמתי לאשר הרשיון המבוקש, אבל רק באופן שיקבלו ויחתמו על ארבעה תנאים מפורשים:
1] שלא יסעו לשום מקום אחר חוץ לאותם מקומות שקיבלו עליהם תעודת מסע ורישיון מאושר על ידי הממשלה.
2] בהנסיעות ישתתפו רק הם בעצם עם משפחותיהם, ללא שום אנשים נוספים, שבדרך כלל מתלוים אליהם בהמוניהם.
3] שגם באלו המקומות שקיבלו עליהם רשות ליסע, וכן בכל הדרכים אשר הם עוברים בכדי להגיע למחוז חפצם, לא יתאספו סביבם אנשים, ולא יעשו שום התוועדות עם חסידים, ואף יתנגדו על כך בפירוש.
4] אם לא יקיימו שלושת התנאים הנ"ל, אז שוב לא יהיה להם היכולת לקבל רשיון, ולעולם לא יהיו רשאים ליסוע לחוץ מגבולם, באיזו סיבה שתהיה. וכך בדעתי שצריכים להתנהג עם כל הצדיקים המתגוררים בהפלך אשר תחת שלטוני, אם יפנו אלי בבקשה כגון דא, כמובן באופן שכבודו הרם יסכים לזה".
ביום 9 באוגוסט, ג' לחודש מנחם אב אישר הגנרל-גוברנטור את ההמלצה הנ"ל, ועל פי אישור זה נסע הרה"ק מטשערנאביל לחתונת נכדו במאקארוב. ברור שלא היתה שום אפשרות לקיים את התנאים הבלתי אפשריים שהציבו שלטונות הרשע על הצדיק, ואמנם, כך נמצא במכתב מפורט תחת הכותרת "סודי", מאת מושל קיוב ה"גוברנטור", אל המושל הכללי ה"גנרל-גובנרטור" מיום 2 בנובמבר 1865 – כ"ט תשרי תרכ"ו:
"הנני להודיע לכבודו הרם, כי הצדיקים לא קיימו התנאים שעליהם קיבלו רשיון ליסע. כך משמע מהדיווח שקיבלתי מהשוטר שנתמנה על ידי להשגיח על הטווערסקיים במשך נסיעתם".
פירוט מדוקדק ו"מאלף" של הפרת התנאים
המושל מתאר ומפרט במכתבו הארסי את פירוט העוונות של הצדיקים בהפירם את תנאיו, ומתוך הדברים הננו למדים במידה גדושה אודות המסע המאלף של צדיקים נשגבים אלו:
"הצדיקים [רבי] אהרן ו[רבי] יצחק טווערסקי הגיעו למאקארוב דרך איגנאטאווקא. הראשון [הרה"ק מטשערנאביל] ביום 25 באוגוסט [י"ט אב], והשני [הרה"ק מסקווירא] ב-26 באוגוסט [כ' אב]. השיירות שלהם היו גדולות, ומנו הרבה מאד מרכבות, שבהם נסעו משפחותיהם ומלוויהם, משרתים וחסידים וכדומה.
בעת שעברו בערים שונות על אם הדרך נתרבו השיירות. כאשר פגשו ביהודים הרבים שנקבצו ובאו לכבודם, והמוניהם ליוו את הצדיקים עד מאקארוב בכבוד גדול, בתרועות שמחה ובנשיקת אופני מרכבותיהם.
כניסת הצדיק [רבי] אהרן למאקארוב היתה פחות חגיגית משל הצדיק [רבי] יצחק.
משנודע על התקרבות מרכבת [רבי] יצחק למאקארוב, אז קבוצה גדולה של יהודים שהתאספו מכל הסביבה מיהרה לצאת לקראתו לקבל פניו, מי מהם במרכבה, מי ברכיבה על סוס, ורובם רגלי, לאורך של שמונה וויערסט. בפגשם את שיירת הצדיק יצחק, תיכף הקיפו היהודים הרוכבים את מרכבתו של הצדיק מסביב, כשומרים מסורים. אחר איחולי שלום לצדיק שהתארכה שעה ארוכה, הקרובים בהושטת ידיים, ומכל הקהל ברמיזה מרחוק, אז כל הקהל עם השיירה של הצדיק, באי סדר מופלג, נסעו לעיר מאקארוב ברעש גדול ובהמולה. בנוסף לזה התלוותה השיריה במנגינה של תזמורת בשיר וברננים עד דירתו של הצדיק ממאקארוב אחיו של הצדיק יצחק.
טרם התחלת החתונה, כבר כל החצר של "טווערסקי" והבתים הגדולים שלו, היו מלאים בהמוני יהודים שנקבצו ובאו לכבוד השמחה מקרוב ומרחוק.
ביום המחרת התחילו בחגיגת החתונה, שנמשכה לארבעה ימים רצופים. בחגיגה השתתפו מבני העיר עם האורחים יותר מאלף איש, וזהו מאותם שהיו ממש חלק מהשמחה והשתתפו בסעודה וכדומה, אבל ביחד עם אותם הבאים לאחל ברכת מזל טוב ולמסור פדיון היו יותר משלושת אלפים איש.
עבור הספקת מזון הסעודות למשתתפים בשמחה, הוכנה כמות גדולה של אוכל. 80 פוד (פוד=16 קילו!) דגים, בשר בהמה יותר מ-240 פוד, משקה יי"ש העמידו בחצר וכן בעוד מקומות ברחוב לשתיית כל בני העיר, ללא חילוק באמונות ודתות. ובכן איכרי מאקארוב כולם השתכרו שם, בדרגה כזו שלא היה שייך למצוא אף אחד בצלילות הדעת בכל העיר...
הפקידים העירוניים של המשטרה, לא די שלא יכלו לעשות סדר, אלא אף הסתתרו משם כל העת.
האיכרים בחצי שיכרותם, אף שהוזהרו שלא יהינו לקבל פני הצדיק ולהביע לו רגשי כבוד, לא צייתו, והלכו לקבל פני הצדיק ואף הביאו פת ומלח לכבוד החתן. והמענה בפיהם, שהראבין עושה להם הרבה טובות בעת מצוקתם, בין בנתינת מעות, ובין בשאר אופנים.
אומרים בבירור שהחתונה של טווערסקי עלה לו לסכום של 3000 רובל כסף, שבוודאי הובא לו בנדבת חסידיו, מה שנאסר עליהם בפירוש.
מיהודים "משכילים" כמעט שלא נראה שם בהחתונה, אדרבא, כמה מהם שהמשטרה פגשו בהם בעת ההוא, דיברו אודות טווערסקי בחימה גלויה, שעל אף שנמצאים עכשיו במצב כספי קשה, עוד הוא גוזל מאת אחיו הבורים העניים כסף לחגיגות שלו.
את חגיגת החתונה פיאר בהשתתפותו ה"פרינץ [נסיך] רומואלד געדרויץ", השר מעיר סטאוויטשטשי בפלך ראדאמלסק. לוליינים רבים ויהודים מחופשים במסווים שונים, שימחו את הקהל ברקידותיהם".
זהו אם כן תיאורו של מושל קיוב על פי הדוח המפורט של השוטר שהצטרף למסע כדי לרגל אחד הצדיקים. ברור שהדברים הללו פעלו את פעולתם אצל שלטונות המדינה, ומספר ימים אחר כך, ביום י"ב חשון תרכ"ו 15 בנובמבר 1865, החליט הגנרל גוברנטור לאסור על צדיקי בית טווערסקי מכל וכל כל יציאה מביתם לנסיעה כל שהיא, ומני אז במשך כ"ה שנים עמדה הגזירה במלוא עוזה כנגד צדיקי בית טשערנאביל.
סופו של עריץ רשע
סיפר כ"ק האדמו"ר מרחמסטריבקה בארא-פארק שליט"א, כי כשנערכה שמחת נישואי הרה"ק רבי מרדכי יוסף מזלאטאפול זי"ע, בן הרה"ק רבי דוד מזלאטאפול בן הרה"ק רבי יוחנן מרחמסטריבקה זי"ע, שנשא לאשה את בתו של הרה"ק רבי אברהם יהושע השל מסקווירא זי"ע בנו בכורו של הרה"ק רבי יצחק מסקווירא זי"ע, החתונה נערכה בתקופת הגזירה בעיר סקווירא מקום מגורי הכלה, ואף כי כל בני המשפחה קיבלו אישור נסיעה לחתונה, אך לסב החתן, הרה"ק מרחמסטריבקה סירבו השלטונות לאשר את נסיעתו, שכן טענו שמשתדכים טווערסקי עם טווערסקי והדבר נראה חשוד בעיניהם. הרה"ק מרחמסטריבקה הצטער מאד על כך כי עז היה חפצו להיפגש עם אחיו הרה"ק מסקווירא עימו היה ביחסי ידידות מופלאים. הדבר חרה עד מאד גם לרבנית הצדקנית אשת חבר, ונכנסה לפני בעלה הצדיק בקול בוכים היתכן שלא נותנים לו לנסוע לחתונה, נענה הרה"ק מרחמסטריבקה על אודות השר הרשע הממונה שסירב לאשר את נסיעתו: "ער וועט נישט דערלעבען די חתונה" (הוא לא יחיה עד אחרי החתונה) וכך אמנם אירע, שבאותם ימים רכב השר על סוסו בטיול, ולפתע פתאום תוך כדי רכיבה אחז את הסוס רוח שגעון ובהלה, והוא נעמד על רגליו האחוריות והשליך את רוכבו אחור, ולא זז משם עד שרמסו בפרסותיו ואותו רשע קיפד את חייו על אתר.
וכי יש צדיקים שאינם טווערסקי ?...
וסיפר הרה"ק ממונסטריץ זצ"ל, נכד הרה"ק רבי גדליה מליניץ בעל ה"תשואות חן", כי פעם נסע לבקר בעיירות שונות בהם התגוררו חסידיו, כפי שהיה מקובל באותם ימים. מכיון שהגזירה כנגד צדיקי בית טווערסקי עוד עמדה בתוקפה, עצרו את הרה"ק הנ"ל בתואנה זו, והוא טען לחפותו כי אין הגזירה מכוונת נגדו שכן אין הוא מזרע צדיקי טווערסקי. התפלא על כך שר העיר ואמר: "מה, וכי יש צדיקים שאינם טווערסקי"?
הגזירה שכאמור הקיפה את כל שמונת צדיקי גזע הקודש דטשערנאביל העיבה על התנהלות חצרות הצדיקים ואף גרמה לפטירתו של הרה"ק רבי מרדכי, בן הרה"ק מטאלנא שחלה במחלה קשה והשלטונות סירבו לאשר לו במועד לנסוע לצרכי ריפוי אל האי קרים. הרה"ק מטאלנא גמר אומר לעזוב את ארץ הרשעה ומשנערכה בחורף תרל"ט שמחת נישואי נכדו, בן חתנו הרה"ק רבי נחום (בנו של אחיו המגיד הק' מטריסק), בבוהוש שברומניה, נסע הרה"ק מטאלנא לרומניה אף כי ידע שהשלטונות לא יאפשרו לו לשוב לרוסיה. מספר שבועות אחרי שמחת החתונה, התיישב הרבי מטאלנא בבראדי שבגליציה ובה הקים את חצרו בפאר ובהדר.
נסיים את היריעה בסיפור ששמענו מפי הרה"צ רבי יעקב מרדכי טווערסקי שליט"א, בן כ"ק אדמו"ר מטשערנאביל זצ"ל, בשם אביו, שפעם היתה מסירה על המגיד הק' מטשערנאביל על כי נוהג הוא את נשיאותו ברמה והוא מורד במלכות. מיד שלחו אחריו וזימנוהו לחקירה במשטרת המחוז, והמגיד הק' הלך לשם יחד עם בנו הרה"ק רבי יצחק מסקווירא. כאשר שאלו את המגיד בחקירה אודות המלוכה, נענה המגיד ואמר הקב"ה הוא מלך מלכי המלכים ואין עוד מלך מלבדו. הצטער על כך הרה"ק מסקווירא שכן תשובת אביו עוד עשויה לחזק את חוזק המסירה נגדו, וכשיצאו משם שאל את אביו לפשר הדבר, והשיב לו המגיד הק': "אני יכול לדבר מה שאני צריך לדבר, והוא שומע את מה שהוא צריך לשמוע"... וראה זה פלא, כעבור זמן קצר קיבל אישור בכתב כי הוסר מעליו החשד והוא זכאי.

תשואות חן להרה"צ בנש"ק מוה"ר רבי יעקב מרדכי טווערסקי שליט"א, בן כ"ק אדמו"ר מטשערנאביל זצ"ל, על טוב ליבו ועינו הטובה שנהג בנו בפותחו לפנינו גנזי אוצרותיו במידה טובה מרובה, ותודות מאליפות גם למכובדי הנעלה הרה"צ בנש"ק רבי מרדכי טווערסקי שליט"א חדב"נ כ"ק אדמו"ר מטשערנאביל שליט"א.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה